שיחה עם השטן על מנהיגות

יום אחד דיברתי עם השטן. אמרתי לו: "תראה, אלוהים עושה דברים גדולים בקהילה שלנו." והשטן השיב: "כן, אבל זה לא יחזיק מעמד עד כמה שזה תלוי בי."

"איך אתה מתכנן להפסיק אותו?" שאלתי.

שפיטה

"זה פשוט למדי", הוא אמר. "בדיוק עכשיו זה חג הפסח, תראה איזו דוגמה! אתה יודע מה עשיתי בזמן ההוא כדי להסית את האנשים נגד משה? ראשית, זרעתי פחד. ברור שהכול היה טוב אחרי שהם עזבו את מצריים, אבל מה קרה ברגע שהם ראו את הצבא מצרי עוקב אחריהם? מילאתי אותם בפחד. אני אמרתי להם שהיה להם טוב יותר כעבדים במצריים והם עומדים עכשיו למות בגלל משה!"

וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם ׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃ וַיֹּאמְרוּ֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ הַֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהֹוצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃ הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י טֹ֥וב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר׃ (שמות י”ד:י-י”ב)

סכסוכים בין המנהיגים

"בשלב הבא אנסה להסית את זקני הקהילה אחד נגד השני. אזרע זרעים של שיפוט אחד כלפי השני במחשבותיהם. אתה זוכר איך אהרן ומרים שפטו את אחיהם, משה? אפילו אחרי שאלוהים השתמש בו בעצמה כה רבה?"

וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹדֹ֛ות הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח׃ וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְהוָֽה׃ (במדבר י”ב:א-ב)

מרד!

"אם זה לא יעבוד, אזרע זרעים של חוסר אמון במנהיגים האחרים. אתה זוכר את הסיפור על קורח? הוא דבר נגד משה והסיט אנשים רבים נגדו."

וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְאֹ֥ון בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃ וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מֹועֵ֖ד אַנְשֵׁי־שֵֽׁם׃

וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתֹוכָ֖ם יְהוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְהוָֽה׃ (במדבר ט”ז:א-ג)

גאווה וקנאה

"אם הם יתנגדו לתכניתי, אנסה להשתמש בגאווה שלהם כמו שעשיתי לתלמידים של ישוע. למעשה, רוב הזמן, אני אפילו לא צריך להתערב יותר מידי. במקרה של יעקב ויוחנן, לא הייתי צריך לעשות הרבה על מנת לגרום להם להתחיל לחשוב שהם טובים יותר מאחרים."

יעקב ויוחנן בני זבדי לחשו באוזנו: "רבי, אנחנו רוצים לבקש ממך טובה."

"איזו טובה אתם רוצים?" שאל ישוע. ”כאשר תשב על כסא המלכות, אנו רוצים לשבת אחד לימינך ואחד לשמאלך." (מרקוס י:ל’’ו-ל”ז)

"אני זוכר שחשבתי: "ואלה הגברים שהולכים להפיץ את המסר שלו…?”

הפסקתי אותו, "אבל הם עשו את זה! הם גדלו והתבגרו והפיצו את הבשורה בכל רחבי העולם! הם הפכו להיות אנשים צנועים והכשירו מנהיגים צנועים להיות רועים לאנשי אלוהים"

פילוג: המטרה של השטן

הוא התרגז והגיב, "כן הם השתנו, אבל אני יכול לתת לך אלף סיפורי הצלחה בהם השתמשתי קנאה, גאווה ורכילות כדי להרוס קהילות. אמרתי לסגני מנהיגים: 'אתה צריך להיות בשליטה! המנהיג הבכיר לא מעריך אותך כפי שמגיע לך. הוא לא רואה את המתנות שלך! אתה צריך להנהיג קהילה משלך.' ואז הייתי אומר לו, 'למעשה, אתה צריך להוביל את הקהילה הזאת. או שתתחיל משהו חדש! אני בטוח שיש הרבה אנשים שילכו איתך אם תתחיל קהילה חדשה באותו אזור. ואולי אפילו כולם יעזבו איתך!'"

"באותו זמן, הייתי עושה כל שביכולתי כדי למנוע ממנו להבין כמה הרס ופירוד ייגרמו על ידי הפילוג. זה גרם לפירוד בתוך משפחות וחברויות נהרסו, אבל הייתי ממלא את מוחו באשליות של גדולה. זה באמת לא היה כל כך קשה בזמנו. אפילו הצלחתי להפריד את בר נבא משאול!

יש דרך אחרת!

"כמובן, אני חייב להודות שהיו מקרים אחרים שבהם לא משנה כמה ניסיתי, לא יכולתי להצליח לגרום פילוג. בקהילות האלה היה צוות זקני הקהילה חזק שאהבו וכיבדו אחד את השני תמיד. כל אחד מהם היה מתפעל את המתנה שלו, מבלי לקנא באחרים. כמה שנאתי אותם!

"אפילו המנהיגים הצעירים, שברוב המקרים קל יותר לפתות אותם לקנאה או גאווה, התנהגו לפי הדוגמה של האהבה והכבוד הדדי. וגם אם הצלחתי להשיג דריסת רגל בלב של אחד מהמנהיגים הצעירים- הזקנים האלו טיפלו בו בענווה, כך שהתכניות שלי להפוך משהו קטן לרעידת אדמה לא הצליחה. גם כשכן הצלחתי לעורר מישהו נגד המנהיגות, הזקנים האלה היו כל כך מאוחדים שכל מי שניסה לגזול את סמכותם עזב או- חס וחלילה- למד לקח. במקרה הראשון, למרבה המזל, תמיד יכולתי לשלוח אותו למקום אחר כדי לגרום לצרות.

"זכור את המילים שלי", הוא הצהיר, "אעשה כל שביכולתי כדי לגרום לחלוקה או פילוג, לעורר קנאה בין האחים ולעורר האשמות הדדיות. כשיגיע הזמן, נראה אם תוכלו לעמוד או לא."

אמר ועזב …

ואני אמרתי לעצמי :"בחסדו של אלוהים."

מודעות פרסומת

חופשי להלל (כמו דוד המלך) חלק 1

 [audio http://cantorlink.com/freetoworship.mp3]

רון קנטור

מה דת אומרת?

דת מלמדת אותנו דרכים רבות להלל את אדוני, אך לרובן יש תסריט מסוים. ביהדות המודרנית יש לנו את הסידור, שנועד להגיד לנו בדיוק מה לעשות ומתי לעשות זאת. ”בראש חודש ובחול המועד אומרים זה…“ או ”במוצאי שבת ויו”ט (אומרים זה)“ 

בעולם הקתולי יש את המיסה ורבים מהקתולים מדליקים נרות כדי להשיג משהו רוחני. ישנן דתות שאומרות שצריך לעלות לרגל למקומות כמו מכה, הוותיקן או אפילו הכותל המערבי, וכל זאת על מנת להתקרב לאלוהים.

אבל האמת היא שאלוהים לא נמצא במכה, בוותיקן או אפילו בכותל המערבי.[1] כיהודי, אני אוהב לבקר בכותל המערבי, אך לא מפני שאני חושב שנוכחותו של אלוהים שם חזקה יותר מאשר במקומות אחרים. אני הולך לשם כי זה חלק מההיסטוריה שלי ושל העם שלי. הברית החדשה אומרת כי הנוכחות של אלוהים כבר לא נמצאת בבניינים:

אַךְ הָעֶלְיוֹן אֵינֶנּוּ שׁוֹכֵן בְּהֵיכָלוֹת מַעֲשֵׂי יָדַיִם. (מעשי שליחים 07:48)

 אז איפה הוא?

הֵן אֲנַחְנוּ הֵיכַל אֱלֹהִים חַיִּים, כְּפִי שֶׁאָמַר אֱלֹהִים: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"; "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם"; "וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָה יִהְיוּ לִי לְעָם." (אל הקורינתים ב ו:16)

הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי הֵיכַל אֱלֹהִים אַתֶּם וְכִי רוּחַ אֱלֹהִים שׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבְּכֶם? (אל הקורינתים ג:16)

אלוהים הוא בתוכנו! הוא לא נמצא ב"אתר קדוש" כלשהו. במקום בו אנחנו מתאספים, נמצאת נוכחותו של אלוהים!

ישנן דתות שמתמקדות באנשים שמיוחדים בעיניהן. הקתולים מנשקים את טבעתו של האפיפיור (לא מאוד סניטרי) כדי לקבל ברכות, יהודים דתיים מבקרים רבנים מסוימים, אפילו כאלו שכבר מתו, על מנת לקבל כוח רוחני. למשל, כל ינואר כ-100,000 יהודים מבקרים בקברו של הרב המרוקאי המפורסם, הבבא סאלי, בתקווה לקבל ברכה. למרבה הצער, אנשים מתים אינו יכולים לסמוך ידיים ולהקנות כוח רוחני. ישנם רבים שתולים תמונה של הבבא סאלי על הקיר שלהם כפעולה של הלל. גם זה לא יעזור להם. למעשה, מי שמבקש כוח רוחני מביקור בקברים ומתפלל לאנשים מתים או לתמונות של אנשים מתים- מעורב בכישוף. זה בדיוק ההיפך מהתמונה של הלל שאנחנו רואים בתנ"ך.

איך אנחנו כן יכולים להלל?

התנ"ך מספר לנו בדיוק איך להלל ואין לזה שום קשר לאנשים מיוחדים או מקומות מיוחדים. בטח שלא חס וחלילה, קברים! מיד לאחר "קריאת השמע", בספר דברים, כתוב איך להלל את אלוהים בתוך ה-ואהבת:

  וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ׃ (דברים ו:ה)

 כך אנו מבטאים את אהבתנו כלפי אלוהים, בכל ליבנו, כוחנו, נאמנותנו, תשוקתנו ונשמתנו. אנו מביעים את אהבתנו לאלוהים, כיוון שאנו מכירים אותו. אם אתה רוצה לבקש ממני משהו לא היית מבקש מהתמונה שלי, מדליק עבורי נר או מבקר בעיר הולדתי! לא! היית פשוט שואל אותי. אנחנו מדברים אל אלוהים כי הוא החבר שלנו, למרות שהוא גם מלכנו.

דוגמה: אירוע ספורטיבי

אני זוכר לפני עשר שנים את הפסח הראשון אחרי שעלינו לישראל. נסענו לאילת. ערב אחת טיילנו על הטיילת וראיתי קהל ענק בחוף הים מול מסך ענק. רציתי לראות מה הם ראו על המסך. זה היה 'הנס ז'לגיריס', כשמכבי תל אביב שחקו נגד ז'לגיריס ב-2004. מכבי הייתה צריכה לנצח על מנת לעבור לפיינל פור. נשארו רק 12 שניות והם היו בפיגור של 6 נקודות. בצורה כלשהי הם סגרו את הפער ל-3 נקודות אך נשארו רק 2 שניות. דרק שארפ תפס את הכדור, זרק אותו והשיג בכך 3 נקודות כדי שגרמו להארכת המשחק.

כולם חגגו כאילו משה הציל אותם ממצרים! (זה היה בפסח, להזכירכם) "זה נכנס! זה נכנס! זה נכנס!" אמר המנחה. גם אני קפצתי וצעקתי משמחה. מכבי הצליחה לנצח את האליפות. אף על פי שלא הכרתי שם אף אחד, רקדנו כמו אחים. אף אחד לא חשב שזה מוזר. אך ברגע שמישהו מתחיל להביע את עצמו ככה בהלל- לחגוג את המתנה היקרה שקיבל- אנשים חושבים שזה קיצוני או מוזר. זה לא מוזר להשתכר ולהשתולל בשביל כדור רגל וכדור סל, אבל לשמוח באלוהים זה בלתי מקובל? אני לא מסכים!

בזכות ישוע קבלנו משהו הרבה יותר חשוב ויקר מהאליפות ביורו ליגה. השמות שלנו כתובים בשמים. אם זכייה באליפות מעוררת תגובה כזו, כל שכן אנחנו, העם של אלוהים, צריכים לשבח ולהלל אותו בכל מאודנו! אנחנו לעולם לא נמות! יש לנו משהו שאנחנו יכולים לחגוג! אנחנו נהיה איתו לנצח!

בחלק השני, נסתכל על הדוגמה הטובה ביותר בתנ"ך של "איך להלל לפי הברית החדשה". דוגמה זו היא דווקא מהברית הישנה- דוד המלך.

(תמונה: amanderson2)

[1].כמובן שהכותל המערבי בהר הבית שונה ממכה או הוותיקן. אלוהים הוא שאמר לשלמה לבנות אותו והבטיח שזה יהיה מקום מיוחד ושכאשר אנשים יתפללו בו- אלוהים ישמע מן השמים (מלכים ב פרק ח). בחנוכתו מילאה שכינת אלוהים את בית המקדש. בית המקדש היה מרכז הפולחן לעם יהודי במשך מאות שנים. עם זאת, כאשר ישוע מת, הברית החדשה אמרת ש"הפרוכת שלפני קודש הקודשים בבית-המקדש נקרעה לשניים – מלמעלה עד למטה". כך אלוהים סימן באופן על טבי שיש עכשיו לכל אדם, בכל מקום הזכות והיכולת להיכנס באומץ לקודש הקודשים, לכסא המלכות השמימי, ולקבל חסד בזכות הדם של ישוע (עברים 04:06).

 למרות שהר הבית הוא עדיין מקום מיוחד בהיסטוריה מקראית, נוכחותו של אלוהים עכשיו שוכנת באנשיו של אלוהים. "ואני אשים את רוחי בך" (יחזקל ל"ו:כ"ד).